<h1>אגרת התשובה לרבינו יונה</h1>
<h2>דף טז:</h2>
"אחרי ד' אלקיכם תלכו, ואתו תיראו, ואת מצותיו תשמרו, ובקלו תשמעו, ואתו תעבדו, ובו תדבקון" (דברים י"ג ה'). "מי לא יראך מלך הגוים, כי לך יאתה, כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך" (ירמיה י', ז'). "סוף דבר הכל נשמע, את האלקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם" (קהלת י"ב, י"ג). יראת אלהינו, ישתבח שמו לעד, יסוד התורה ומקור כל המצות והאזהרות והמוסרים, שנאמר (משלי י"ד כ"ז) "יראת ד' מקור חיים לסור ממקשי מות". ומצוה נאוה וחומה נשגבה וגדולה ובצורה עד שמים אשר לא תמוש כל היום מכל נפש האדם, יראת שמים, כמו שנאמר (שם כ"ג י"ז) "כי אם ביראת ד' כל היום". ויזרח שמש היראה על הנפש ועל כל מצפוניה, למשול ביום ובלילה ברעיוניה. וזה הדבר יסוד הנפש, שנאמר (ישעיה מ"ו ח') "זכרו זאת והתאששו, השיבו פושעים על לב". ענין והתאוששו, הווסדו, כמו "ואשיא יחיטו" (עזרא ד' י"ב). וייראה בכל עת אור הבושה על פני האדם, שנאמר, (שמות כ' י"ז), "ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו" ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (נדרים כ'.) זו הבושה, שהיא ניכרת על פני האדם. מלמד, שהבושה מביאה לידי יראה. מכאן אמרו, סימן יפה לאדם שהוא ביישן.
<h2>דף יז.</h2>
הנדה כשפוסק דם ממנה, בודקת עצמה יפה יפה בצמר גפן נקי ורך ולבן, או בבלאי כלי פשתן נקיים ולבנים ורכים. ואחר שתבדוק יפה ותראה שהיא טהורה, לובשת חלוק לבן נקי, ומיום המחרת תחל לספור שבעה ימים נקיים. וצריכה לבדוק עצמה בכל יום מהם כדרך הבדיקה שהזכרנו. ואם שכחה ולא בדקה יום אחד או שנים בתוך השבעה נקיים, כיון שבדקה ביום שפסק הדם ולבשה חלוק לבן, וביום המחרת שהוא ראשון לשבעה [נקיים], וביום השביעי שהוא שמיני ליום שפסק בו הדם, טובלת בלילה ומותרת.
<h2>דף ל:</h2>
כל הימים אשר האשה הרה, תשא תפלה תמיד שיהא הולד ירא שמים וחכם לב ומצליח בתורה ובמצוות, ותפתח ידה תמיד לעניים, ותתפלל התפלה הזאת. דוד המלך עליו השלום היו לו נשים רבות, ובימי ההריון היו נודרות נדרים ומתפללות שיהו בניהן גבורי חיל וכלילי יופי, עד שיאמרו הכל הגונים הם לכל מעלות ויצליחו למלכות. אמרה בת שבע אשת דוד המלך עליו השלום, כי לא כנשים אשר לאישי אדוני המלך אנכי, אבל כל נדרי היו בהיותי הרה למען אזכה להיות בני חכם בתורה וירא חטא, ויצלח לנביאות, וישמע השם את קולי ויחכם שלמה בני מכל האדם, וגם אשר לא שאלתי נתן לי השם יתברך, כי שלמה בני מלך אחרי אביו, ובני נשי אדוני אשר התפללו אמותיהם עליהם שיזכו למלכות לא היה להם כן, תחת אשר שמו מלכות עיקר, ואני שמתי עבודת השם יתברך עיקר. וזהו שאמרה בת שבע (משלי ל"א, ב') "מה ברי ומה בר בטני ומה בר נדרי". (ע' סנהדרין ע':).
<h2>דף סג:</h2>
והזרתם את בני ישראל מטומאתם (ויקרא ט"ו), אזהרה לבני ישראל שיפרשו מנשותיהן סמוך לוסתן וכמה יפרשו מהן, יום או לילה. והנזהרים בזה, זוכים לבנים בעלי הוראה, שנאמר (ויקרא י') ולהבדיל בין הקודש ובין החול, ובין הטמא ובין הטהור, ולהורות את בני ישראל.
<h2>דף סו.</h2>
האשה לעולם היא בנדתה, עד שתטבול בנהר או במקוה. ובין הימים שרואה בהם דם ובין הימים שאינה רואה והם הימים הנקראים ימי ליבון, אחת דתם להחמיר בכל דבר, ולהיות נדתה עליה בכל ענין. ואסורה להושיט מפתח או מקל או כל דבר שבעולם מידה ליד בעלה, אף על פי שלא תגע בו. וכן אסור לבעלה להושיט לידה שום דבר, אף על פי שאינו נוגע בה. ואסור לה למזוג כוס של יין לבעלה ולהניחו על גבי השולחן, אבל מוזגת את הכוס ומניחתו על גבי ספסל, או על גבי דבר אחר חוץ מן השולחן, ובעלה לוקח אותו משם. והרשות בידה להניח המים על גבי השולחן. ואסור לבעלה לישב על גבי מטתה אף על פי שהיא חוץ לבית. ואסורה לתת בפני בעלה קיתון של מים וכלים שירחץ בהם פניו ידיו ורגליו, אף על פי שאינה נוגעת בו, מפני שהוא דרך חיבה. ואסור לה להציע המיטה בפניו, אבל שלא בפניו מותר. ואסור לה לאכול בקערה אחת עם בעלה, אף על פי שאינה נוגעת בו. ואפילו הוא אוכל בקערה שלו והיא אוכלת בקערה שלה, אסור לה לשבת אצלו או כנגד פניו. וצריכה שתתן מפה גדולה או קטנה על גבי המפה שבשולחן כדי ליתן קערה שלה עליה, או תגלה מעט מהשולחן כדי ליתן קערה שלה עליו.
<h2>דף סו:</h2>
האשה צריכה לחוף ראשה יפה יפה, ולבדוק כל גופה, ולהדיח [גופה] במים קודם שתטבול, כדי שלא יהא שער אחד או שערות קשורות בראשה, ושלא יהא בראשה דבר חוצץ. וכן לא יהא על גופה דבר חוצץ, כגון בצק או טיט או שומן או כל דבר, אם מעט ואם הרבה.
ואסור לאשה שתתן מחצלת או ספסל תחתיה בעת הטבילה.
<h2>דף סז.</h2>
ואם חפפה ראשה ובדקה כל גופה ואחר כך נתנה תבשיל לבנה קודם טבילתה, או שנשאה את בנה קודם טבילה ואחר כך טבלה, לא עלתה לה טבילה, שמא נדבק שום דבר בגופה. על כן ראוי לאשה שתחוף ראשה ותבדוק עצמה ותדיח גופה סמוך לטבילה, כדי שלא תתעסק בינתים בשום דבר שיהא אפשר להדבק בה ממנו כל שהוא. וצריכה לגזוז צפרני ידיה ורגליה קודם טבילה, ולנקותם ולבודקם יפה יפה. וצריכה להסיר טבעותיה מעל ידה, וכל תכשיטין שבגופה, כדי שלא יהיו חוצצין בין הבשר ובין המים. וכן צריכה להתיר שערותיה, ולהסיר מהן כל חבל וכל רצועה וכל קשר. וצריך שתעמוד יהודית על גבה לראות היטב שלא יהא מאומה מבשרה ומשערותיה חוץ למים, מפני שהתירה שערותיה והסירה מהם כל חבל ודרך השערות לעלות על פני המים, לפיכך צריכה להזהר מאוד שלא יצאו משערותיה כל שהוא חוץ למים. קרצה שפתותיה לא עלתה לה טבילה. פירוש קרצה, שסגרה אותם. ואינה צריכה שתפתח פיה בענין שיכנסו בה המים, אלא יהיו שפתותיה עומדות כדרכן כל היום. הורו רבותינו האחרונים ז"ל, שאם סתמה עיניה ביותר או פתחה עיניה ביותר, לא עלתה לה טבילה, כי בשעה שפותחת עיניה נעשו קמטין קמטין על גבי עיניה, ואין המים באים שם. וצריכה להדיח יפה כל גופה עד כף רגלה ובין אצבעות רגליה. וצריכה להשמר שלא יכנס טיט בין אצבעות רגליה בשעת הטבילה, שלא יחוץ הטיט בין בשרה ובין המים. האשה בשעה שהיא טובלת, צריכה להרחיב ירכותיה כדרך שעומדת בשעה שלשה ועורכת את הפת. וצריכה לפתוח זרועותיה, ולא יהיו דדיה שוכבין על בשרה. ולא תהא זקופה וטובלת, אלא שוחה כדרך שהיא שוחה בשעה שעורכת את הפת.
<h2>דף סח.</h2>
הנדה כשפוסק דם ממנה, בודקת עצמה יפה יפה בצמר גפן נקי ורך ולבן, או בבלאי כלי פשתן נקיים ולבנים ורכים. ואחר שתבדוק יפה ותראה שהיא טהורה, לובשת חלוק לבן נקי, ומיום המחרת תחל לספור שבעה ימים נקיים. וצריכה לבדוק עצמה בכל יום מהם כדרך הבדיקה שהזכרנו. ואם שכחה ולא בדקה יום אחד או שנים בתוך השבעה נקיים, כיון שבדקה ביום שפסק הדם ולבשה חלוק לבן, וביום המחרת שהוא ראשון לשבעה [נקיים], וביום השביעי שהוא שמיני ליום שפסק בו הדם, טובלת בלילה ומותרת.
